מפגש הרקטורים

.Encuentros entre Rectores españoles e israelíes – La educación superior en Israel: Presentación y posibilidades de cooperación Tendrá lugar el próximo día 25 de junio 2012 en la sede del Centro Sefarad-Israel en Madrid. En él, intervendrá el Profesor Manuel Trajtenberg, Director del Israel Council for Higher Education

ביום ה-25 ליוני יפגשו רקטורי אוניברסיטאות שונות מספרד וישראל לדון באפשרויות שיתוף פעולה בין המוסדות השונים. כותרת האירוע היא: מפגש בין רקטורים ספרדיים וישראליים – השכלה גבוהה בישראל: הצגת הנושא ואפשרות שיתוף פעולה.

האירוע יתקיים בבית ספרד-ישראל במדריד.

בין המשתתפים הרבים יהיו:

– פרופ’ מנואל טרכטנברג, יושב ראש המועצה הישראלית להשכלה גבוהה ומומחה בכלכלה. סיפרו האחרון :
“Patents, Citations and Innovations: A Window on the Knowledge Economy” (יצא לאור ב-2005).

– משתתפים ממשרד החינוך הספרדי ואך נציג של DAAD, הגוף הגרמני העוסק בשיתופיות אקדמית.

– וכמובן רקטורים מהאוניברסיטאות השונות בישראל ובספרד (אוניברסיטת תל-אביב, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה, הקומפלונטסה מדריד ועוד).

 

בין אלו שיפתחו את האירוע יהיו:

– חוז’ה איגנסיו וורט, שר החינוך והתרבות

– כרמן וולה, מזכירת המדינה למחקר, פיתוח וחידוש

– פלורנטינו פורטרו, דירקטור מרכז ספרד ישראל

– אלון בר, שגריר ישראל בספרד

אתם מוזמנים לכתוב ל: prensa@madrid.mfa.gov.il

Anuncios

ארביטריסטים מודרניים

לפני כמה חודשים קראתי כתבה מעניינת בעיתון הארץ, על בקשה כוללת לכל המעוניין לרעיונות לשיפור המצב החברתי והכלכלי בארץ. באותם הימים בדיוק חקרתי נושא מעניין ולא ממש מוכר ומייד הבנתי דבר חשוב. ההיסטוריה שוב חוזרת על עצמה. כמובן, השאלה המתבקשת היא האם הפעם נצליח ללמוד ממנה משהו או ששוב ניתן ללקחי העבר לחמוק דרך האגו גדול המימדים שלנו של נבחרנו במושבי העל?

הסיפור הוא כזה, לפני כ-400 שנה, בתחילת המאה ה-17, היה משבר כלכלי כבד בספרד. משבר שנבע מהצטבריות רבות של סיבות אך הגדולות והחשובות שבינן היו התקציבים הגדולים שנלקחו ע”י הצבא כדי להגן ולהילחם על שטחיה הכבושים של הממלכה הספרדית (בין היתר מדובר בחלקים נרחבים מגרמניה והולנד של היום). עם השפעות המשבר, מספר לא קטן של אנשי חזון ורעיון מצאו עצמם כותבים עצות והצעות לכל מי שרק רצה לשמוע. אותם אנשים בעלי מוטיבציה נקראו ארביטריסטים.

הארביטריסטים של אז לא התלוננו על הריכוזיות, להם, טייקונים לא היו הבעיה. בממלכה שבה הכול מרוכז לכוח בר-קיימא אצל אדם אחד, אותו מונרכה, מלך, מוכה גורל, אין בעיתיות מיוחדת שהממון יהיה מבוסס עם משפחות מעטות. באותם הימים הריכוזיות האדירה של הממון הייתה בידיים נאמנות (בעיקר לאינטרסים אישיים ולעשרם) של הבנקאים, אותן משפחות חזקות ששלטו לא רק בספרד אלא במרבית אירופה. בין אם מדובר במשפחת פוגרס הגרמניים לבין מדיצ’י האיטלקיים, המשפחות האלו הלוו בריבית לאימפריות השונות וסיפקו את הממון שהניע את גלגלי תאוות הגדלות.

באותם השנים אנשים לא יצאו לרחובות להפגין, רוב האנשים פשוט לא הבינו במה מדובר מחוסר השכלה, אך יתרה מזאת, הפגנה משמע מרידה (ומי שהיה לו חשוב להשאיר את אבריו עם גופו, לא היה מעז למרוד). יחד עם זאת המעטים המלומדים שכן יכולים היו להיחשב לסוג כלשהו של מעמד ביניים, אנשי המקצוע, הפקידים השונים, כמה משכילים עם תארים שונים מהאוניברסיטה ועד סופרים ואנשי דת נרתמו איש איש לפי ידיעתו והבנתו ושלחו את הצעתם למלכם, פליפה הרביעי, ולעוזרו הנאמן, הרוזן-דוכס אוליברס.

עדיין לא ידוע ואולי לא נדע לעולם עד כמה באמת היה זה מנהג נפוץ ומה מספרם המדויק של אותן הצעות אך אין ספק שרבים הם אלו שעמלו, חשבו ונלחמו להציל את ממלכתם ובכך את עצמם מטעויות כלכליות, פוליטיות וחברתיות.

אף על פי שלעיתים ההצעות היו מעט קולוסליות כמו למשל סגירת מיצרי גיברלטר ולקיחת מס מכל כלי שייט עובר ושב, או מס מרכבות לעשירי הממלכה שלא ידעו בוץ מהו וכל אותם רעיונות מרחיקי לכת (בזמנו), רבים היו שהעלו רעיונות מוצלחים מאוד. ולא רק זאת, אותו רב-דעת שרעיונותיו אומצו ע”י המלך קיבל 4% מהרווחים או מהחסכון שהוא תרם למלכו. ומה יותר טוב מלהבריא את כלכלת הממלכה באותו הזמן גם את זו של ביתך.